<h1>ראבי"ה סימן אלף קל"א</h1>
<h2>דף מח:</h2>
אירע מעשה שנמצא מחט בקורקבן ונקב הקליפה הפנימית ונכנס בבשר אבל לא יצא לחוץ בחלל הגוף וראש המחט העב נכנס בבשר הקורקבן וצד המחט האחר מקום החידוד נוטה לצד פנים לחלל הקורקבן והכשרתיו. וראיתי בתשובת הגאונים ודכתבתון האי מחטא דאישתכח בקורקבנא דתרנגולתא הכי איתחזי לן אי קופיתא לגו (ופומא לגו כשירה דא"ר אשי חזינא אי קופא לבר לגאו) ופומא דחיק בכותלא דקורקבנא טריפה ואי קופינא לבר ופומא לגו כשירה דא"ר אשי חזינא אי קופא לגו סמפונא נקט ועייל ואי קופה לבר נקובי נקיב ועייל כדאמרינן גבי כבד. ואני יואל הלוי [אומר] דגבי קורקבן בין קופא לבר בכותל (כשר) [בשר] הקורקבן ופיה לתוך חלל הקורקבן, בין פיה (לגו) [לבר] לכותל (כשר) [בשר] הקורקבן ולא יצאתה לחוץ לחלל הגוף וקופא לתוך חלל הקורקבן כשירה. ואין חילוק בקורקבן בין מחט גדולה לקטנה דומיא דעובי בית הכוסות (מ"ט ע"א) דמצד אחד כשירה לעולם בין קופא לגו בין קופא לבר בין בקטינתא בין באלימתא [כדמשני] תלמודא שאני התם דאוכלין ומשקין דחקוה. וה"פ הואיל דרוב הנבלעים דרך וושט נבלעים והוושט מוליך מאכל ומשתה לבית הכוסות אמרי[נן] שדרך הוושט נכנסה המחט עם האוכלין והמשקה ודחק[ו] הקופה לתוך כותל (הקורקבן) [בית הכוסות] ועדיין לא יצא לחוץ. וכל זמן שלא יצא לחוץ שאין הנקב מפולש לחלל הגוף אחזוקי איסורא לא מחזקינן דאפילו בריאה והיא שלימה תלינן לקולא ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע כמו הוושט אמרינן סימפונא נקט ועייל (ו)הואיל ששלימה היא לפנינו בלא נקב. וקורקבן ובית הכוסות דרך אחת להם ודין אחד דמן הוושט הולך המאכל אל הקורקבן ואל בית הכוסות ולאפוקי כבד שאין דרך למצוא שם מחט הילכך אזלינן לחומרא ומשוינן חילוק דכשירה אי קופא לגו ואי קופא לבר טריפה (וטפי) [דטפי] נראה כי משתכח בחתוכה דכבדא (ונקב) [דנקב] הוושט או בני מעיים ויצאתה לחלל הגוף ונכנסה המחט אל תוך הכבד, הילכך אי בקטינתא בין קופא לגו בין קופא לבר טריפה, אבל באלימתא אי קופא לתוך הכבד יש הוכחה גדולה שדרך הקנה באתה אל תוך הכבד [ואע"ג] דליכא למיתלי אוכלין ומשקין דחקוה אבל וודאי סימפונא נקיט ואזיל לתוך הכבד. ושוב מצאתי בשערי ר' שמואל בן חפני הכהן דמשמע דסבירא ליה בקרקבן כדבריי. ותדע דדרך הוושט תלינן (המאכל) [כמאכל] דאמרינן (מ"ג ע"ב) ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא. פי' ניקב, ומסקי[נן] כל הני חיוי ברייתא קוצי אכלי. וה"נ גבי מורנא דמשמע אי דרך פיו נכנסו בבני מעיים הוו משתכחי. אבי מורי.
